מנצור נ' גז חיש בע"מ

פסק דין

השופט דורי ספיבק:

האם זכאי עובד שעתי שהועסק במשמרות לילה שאורך כל אחת מהן 7 שעות, להשלמת שכרו בעד אותן משמרות לשכר אותו מקבל עובד שעתי העובד במשמרות יום שאורכן 8 שעות? שאלה משפטית זו הינה אחת מאלה בהן אנו נדרשים במסגרת פסק דין, במסגרת ההכרעה בתובענה שהגיש התובע עם סיום העסקתו כמתדלק בתחנת דלק שמפעילה הנתבעת.

התשתית העובדתית

התובע עבד אצל הנתבעת החל מיום 26.11.08 עד ליום 10.7.11 בתפקיד מתדלק.

הנתבעת, חב' גז חיש בע"מ היא חברה פרטית המפעילה, בין היתר, תחנת תדלוק רכבים בפתח תקווה. תחנת התדלוק פועלת 24 שעות ביממה (למעט שבתות וחגים) ומאוישת על ידי עובדי הנתבעת ברצף במהלך כל שעות היממה. העסקת עובדים בתחנת הדלק היא ברוטציה של שלוש משמרות: משמרת ראשונה בין השעות 06:00-15:00; משמרת שנייה בין השעות 15:00- 23:00; משמרת שלישית בין השעות 06:00-23:00 (להלן: משמרת לילה).

התובע הועסק במהלך כל תקופת עבודתו במשמרת הלילה בלבד, ארבע משמרות בשבוע, על פי רוב בימים א'-ד'. התובע היה עובד שעתי ששכרו חושב לפי שעות עבודה בפועל ולפי שכר שעתי בגובה 21 ₪.

התובע הודיע לנתבעת על התפטרותו מעבודתו אצלה בהודעה בכתב מיום 14.6.2011 (נספח א' לכתב התביעה), שבה צויין שהיא תיכנס לתוקף ביום 10.7.2011.

זכאות התובע להפרשי שכר בעד עבודת לילה

אין חולק כי התובע הועסק במתכונת העסקה של משרה חלקית, ארבע משמרות לילה בשבוע, המוגדרות כעבודת לילה (ס' 1 לכתב התביעה; ס' 7 , 26 לכתב ההגנה), וקיבל עבור כל שעות עבודתו 21 ₪ לשעה, דהיינו שכר מינימום (בקרוב) וללא תוספות כלשהן בגין עבודת לילה.

התובע עתר לתשלום הפרשי שכר בעד עבודתו בעבודת לילה. לטענתו הוא זכאי בעד עבודתו במשמרת לילה בת 7 שעות המוגדרת כעבודת לילה, לשכר המשתלם בעד יום עבודה רגיל בן שמונה שעות.

הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לשכר המשתלם בעד יום עבודה רגיל בן 8 שעות בעד משמרות הלילה בהן הועסק 7 שעות. זאת, על סמך פסיקת בית הדין שלשיטתה אינה תומכת בתביעתו זו. בכל מקרה, הנתבעת חלקה על ימי העבודה הנטענים על ידי התובע לעניין זה ותחשיביו שבכתב התביעה.

בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים, אדגיש כי לא נטען בפנינו בתיק זה כי על העסקת התובע כמתדלק חלו הוראותיו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה כלשהם. מכאן גם ברור כי התובע לא הוכיח כי היה זכאי לתוספת כלשהי עבור עבודת לילה מכוח הסכם או צו הרחבה שכזה. עם זאת, ועל אף שהדבר אינו הכרחי לצורך ההכרעה בתיק זה, נכון לדעתי לציין כאן כי בפסק דין שניתן לפני כשנתיים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ושאליו התוודעתי רק בשלב כתיבת פסק דין זה, נקבע שביטול ההסכם הקיבוצי בענף תחנות הדלק משנת 1991 נעשה שלא כדין, ועל כן הוראות אותו ההסכם, וצו ההרחבה שהוצא מכוחו, עודן בתוקף (סע (חי) 18608-12-08 רובינסקי נ' דור אלון תפעול תחנות דלק (17.3.2011, חברתי כב' השופטת אילת שומרוני ברנשטיין)).

וחזרה לדיון בטענות הצדדים. נקודת המוצא להכרעה בטענת התובע הינה הגדרת "יום עבודה" בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951:

(א)יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה.

(ב)בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה.

"עבודת לילה" מוגדרת בחוק כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 – 06:00.

פסיקת בתי הדין לעבודה קבעה כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו קובע תגמול מיוחד בעד עבודת לילה כהגדרתה בחוק זה. כל שנקבע במסגרת החוק הוא שיום עבודה בעבודת לילה לא יעלה על שבע שעות עבודה. הגמול בעד עצם העסקה בעבודת לילה, מעבר לקיצור יום העבודה לעניין תשלום גמול שעות נוספות, נותר בתחום המשא ומתן הקיבוצי או החוזה האינדיבידואלי שבין הצדדים למערכת יחסי העבודה (דב"ע מח/13-2 לוי נ' שרותי תעופה, פד"ע כ 103 (31.10.88); דב"ע לט/3-24 בתי זיקוק לנפט נ' למפל, פד"ע י' 421 (24.6.79) (שאושר בבג"צ 613/79 בתי הזיקוק לנפט ' בית הדין הארצי, פ"ד לד (2) 317)); עע (ארצי) 300175/97 כהן נ' עיריית נהריה, פד"ע לז 49 (30.10.01)); עס"ק (ארצי) 1015/04 הסתדרות העובדים הכללית נ' ידיעות אחרונות (15.1.08) (להלן: עניין ידיעות אחרונות), במיוחד ס' 7 לפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר; עב (חי') 4329/04 עוסמאן ואהיל נ' קפה דיזל (20.3.2008, כב' השופטת אביטל רימון קפלן).

מהחוק ומהפסיקה דלעיל, עולה לכאורה כי התמורה היחידה לה זכאי התובע כעובד שעתי שהועסק בעבודת לילה בתחנת התדלוק בה הונהגה מסגרת עבודה במשמרות (ראו ס' 9 לכתב ההגנה) היא תשלום גמול שעות נוספות החל מהשעה השמינית לעבודתו.

האם בכך תם דיוני? לדעתי, לא. התובע טען במסגרת סיכומיו כי חוק שעות עבודה ומנוחה מטיל מגבלה על העסקת עובד בעבודת לילה (ע' 14, ש' 3), וכי הועסק בניגוד להוראת חוק מפורשת זו. הצדק עמו. העסקת התובע באופן קבוע במשמרות לילה במקום עבודה בו מועסקים העובדים במשמרות, עומדת בניגוד להוראת סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובעת מפורשות כי: